אברהם גולדפדן

אברהם גולדפדן
משורר, מחזאי ומלחין יידי; אבי תיאטרון היידיש
1840-1908

אברהם גולדפאדן אשר ידוע כאבי התאטרון האידי נולד בסטאטו-קונסטאנטינוב באוקראינה. כדי להמנע מגיוס לצבא, אביו של גולדפאדן ניצל חוק חדש שסטודנטים יהודיים בבתי ספר ציבוריים לא יגויסו לשירות צבאי. בבית הספר הזה למד גולדפאדן אצל אברהם בר גוטלובר שכתב ספרות עברית ויידית. אחר כך למד בסמינר רבני בז'יטומיר באוקראינה ושם הוא החל לכתוב פואמות, שירים, בלדות והיה מעורב בהפקות של פורימשפיל. בעודו עובד כמורה, גולדפאדן הוציא לאור אוסף של שיריים עבריים בשנת 1862 בעתון ,המליץ" וחלק מהפואמות היידיות שלו פירסם בעתון "קול מבשר" זמן קצר לאחר מכן. ב1865 פרסם את החוברת הראשונה שלו של שירים עבריים"זיזים ופרחים",, ובהמשך פירסם חוברת נוספת של שירים יידיים, Das Yudele. בשנת 1875, עזב את משרת ההוראה שלו ועבר ללמברג שם הוא החל לפרסם ג'ורנל  סאטירי, "ישרולק" עבור הקהילה היהודית המתגוררת שם. הג'ורנל נפוץ במשך ששה חודשים עד שהשלטונות הרוסיים אסרו על המשך פרסומו.

 

גולדפאדן עבר לעיר יאסי ברומניה שם יצר קשר עם האחים ברודר שהיו פעילים בביצוע של שירים יידיים עממיים.שם החל  לפתח דיאלוג המתאים לתאטרון שילווה את שיריו וגם מוזיקה יהודית פופולארית אחרית. הביצוע הראשוני של יצירות אלה לתאטרון יצרה תנועה בעד פיתוחו של תאטרון יידי. ההפקות המוקדמות האלה התקבלו בהרבה שבח ותמיכה מהמבקרים והצופים כאחד. גולדפאדן החל ליצור צוות שחקנים ומבצעים, זמרים וחזנים שיהיו מעורבים בתאטרון היידי המתפתח. בשנת 1880 החבורה שלו סיירה בכל רחבי רוסיה וזה תרם לפרסומו של גולדפאדן וליצירה של שירים יידיים חדשים וליברטו רבים לתאטרון. התאטרון היידי המשיך להתפתח עד שבשנת 1883 אסר השלטון הרוסי על ביצועים ביידיש. כתוצאה מאיסור זה, מחזאים ומלחינים רבים היגרו לארצות אחרות כדי שיוכלו להמשיך בעבודתם וכך נוצרו תאטראות יידיים בפאריז, לונדון וניו-יורק.

 

בשנת 1887, גולדפאדן עבר לניו יורק אך לאחר זמן קצר חזר לאירופה היכן שהפיק את מחזותיו בתיאטראות של לונדון, פאריז ולאמברג. המחזות המצליחים ביותר מבין מחזותיו המוקדמים של גולדפאדן היו יצירות סאטיריות עם גיבורים סטריאוטיפיים כמו "שמנדריק" (1877), "הפאנאטי או שני קוני למל" (1880).  שנות השמונים המוקדמות של המאה ה19 סימנו שינוי בולט בסגנון התמטי והלירי של גולדפאדן כאשר החל לכתוב דרמות יותר רציניות כולל "שולמית" (1880), "דוקטור אלמוסאדו" (1882) ו"בר כוכבא" (1887).

 

אף כי לגולדפאדן לא היתה השכלה מוזיקלית פורמאלית, הוא ערך את העיבודים של רוב מחזותיו. הקורפוס של גולדפאדן היה מאד אקלקטי. הוא נטל מוזיקה מקשת רחבה של מקורות כולל מלודיות של בית הכנסת, שירי עם יהודיים, מוזיקה פופולארית ועממית מזרח אירופית, ואריות אופראיות איטלקיות וצרפתיות. רבים מהשירים שעובדו למחזותיו היו במקורם שירי עם וצברו עוד יותר פופולאריות אחרי השימוש שנעשה בהם על הבמה. הדוגמה הטובה לכך היא השיר "צימוקים ושקדים" שזכה לפרסום רב אחרי העיבוד שנעשה לו במחזה "שולמית". גולדפאדן מהל בהצלחה רבה אלמנטים מוזיקליים יהודיים יחד עם קוים סיפוריים פשוטים וצורות מוזיקליות ותאטרליות אירופיות כדי ליצור סגנון תאטרלי שיהיה נגיש לקהל רחב.  בתגובה לאנטישמיות גוברת גולדפאדן חזר בשנת 1903 לניו-יורק היכן שבילה את חמש השנים האחרונות של חייו כשהוא מעורב בקידום התרבות והספרות היידית הצומחת.

Close