דוד זהבי

דוד זהבי היה המלחי הצבר הראשון. חי בקיבוץ נען. תרם רבות לעיצובו של הזמר העברי החדש.
1910-1975

דוד זהבי הנו מגדולי מעצבי הזמר הארץ-ישראלי ורבים משיריו הפכו לנכסי צאן וברזל של הזמר הישראלי.

זהבי  היה  המלחין הצבר הראשון. הוא נולד בשנת 1910 ביפו למשפחת גולדיס שהיתה  משפחה דתית-חסידית שעלתה לארץ מרומניה בשנת 1899 באותו גל עולים של העלייה הראשונה שאנשיו התיישבו בצפת, טבריה, ראש פינה וזכרון יעקב.

הבית בו גרה משפחת גולדיס ביפו ניצב בצומת הרחובות הידוע כיום כצומת רחוב בוסטרוס ושדרות ירושלים. באויר רחובותיה של יפו נבללו אז כמעט כל המרכיבים הצליליים שעתידים היו להזין את הזמר הישראלי שנים רבות לאחר מכן. מנגינות ערביות, אוקראיניות, רוסיות, חסידיות ואידיות יחד עם ריקודי הורה. בצד אלה ספג ניגונים וזמירות שבת בביתו.  האב היה בעל מלאכה, שימש גם כחזן ושליח ציבור העובר לפני התיבה.

דוד למד בגן הילדים העברי היחיד שהיה אז ביפו ואת לימודיו החל בביה"ס היסודי "תחכמוני" שנפתח אז בשכונת נוה צדק. במהלך מלחמת העולם הראשונה עם גזירת גירוש תושבי תל-אביב ויפו עברה המשפחה לזכרון יעקב שם למד דוד מספר שנים. לאחר המלחמה חזרה המשפחה ליפו וזהבי המשיך ללמוד בבית הספר לבנים בו סיים כיתה ח'. אביו רצה שילמד מוזיקה במסגרת בית הכנסת ויהפוך לחזן. 

דוד הצטרף לתנועת "הנוער העובד" שנוסדה אז (1924) והוא היה בין מיסדיה. הוא החל לעבוד ביישור חולות והכשרת שטחים לבניין בתל-אביב. מאוחר יותר מצא עבודה בבית דפוס "אחדות" ולמד כמקצוע את מקצוע החשמלאות.

דוד הצטרף לקבוצה של הנוער העובד שעברה הכשרה חקלאית ויצא לעבודה. אחר-כך התגבשה הקבוצה כגרעין אשר הקים את קיבוץ נען.  בקיבוץ נען עבד זהבי בחקלאות, בריצוף, כחשמלאי וכמוזיקאי. בין השאר יצא לקיבוצים שונים כמדריך שירה בציבור והביא הפצת שיריו ברבים. כל עבודתו המוזיקלית נעשתה על חשבון זמנו הפנוי, הוא היה מסור לעבודתו החקלאית.

החליל הוא אחד מהשירים של זהבי שהכי מזוהים אתו והוא מתאר במידה מרובה את המלחין דוד זהבי עצמו, פשוט וצנוע. הוא אהב מאד את הכלי הזה והיה לו אוסף גדול של חלילים. החליל הינו הכלי המוזכר בשבעה משיריו.

למעשה החל ללמוד מוזיקה בצורה מסודרת רק בגיל 22 עת החל בלימודי פסנתר.  רק בגיל 50 פנה ללימודי תיאוריה מסודרים. את רוב שיריו כתב למעשה כחובב. 

שירים רבים הלחין לשיריהם של המשוררים מההתיישבות העובדת כמו זרובבל גלעד, ביניהם "שיר הפלמ"ח", שירו של  יהושע רבינוב בן קיבוץ גבת "ירדה השבת". כן כתב שירים יחד עם שלום פוסטולסקי מעין חרוד (קומה אחא) יהודה שרת מיגור (אל ארצי, ואולי) ומתתיהו שלם מרמת יוחנן (שיבולת בשדה, שמחו שמחו נא).

שירו הראשון נכתב בהיותו בן 17 (1927). בחוברת של הירחון לבני הנעורים "מולדת" שהחל לצאת ביפו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה מצא את שירו של יעקב פיכמן "אורחה".  הוא בחר פסוקים מתוך השיר, ויצר את שירו אורחה במדבר. הוא השמיע את השיר לחבריו בצריף הנוער העובד בלי לרמוז על מחברו. השיר נתקבל בהתלהבות.

בין שיריו ישנם שירים רבים המושפעים מסביבתו הכפרית כמו "מלאו אסמינו בר", "ישושום", "שיר השדה" ועוד.  שיר אחר מפורסם מאד הוא "הליכה לקיסריה" למילותיה של חנה סנש (שנכתבו בעודה חברה בקיבוץ "שדות ים"), שנכתב, כפי שהעיד בפרץ כתיבה של חמש דקות ופרץ בהינף התרגשות אחד. לאחר מכן אף תו בו לא תוקן ולא שונה. זו היתה הטיוטה הראשונה והאחרונה של השיר. במכתב ששלח זהבי לאמה של חנה סנש הוא ציין שזהו "אחד השירים היפים ביותר שכתבתי בימי חיי ואודה על האמת שתוך כדי כתיבתו זלגו עיני דמעות".  בתחילת שנות הארבעים, לפני שהלחין את השיר הזה, הלחין זהבי את שירה של חנה סנש "אשרי הגפרור" אותו כתבה ממש לפני צאתה לגבול ההונגרי שממנו לא שבה ביולי 1944. כדי לענות על צרכי הקיבוץ בחגים ובשבתות חיבר גם מוזיקה למקהלה ותזמורת.

שירים רבים הוא הקדיש לתנועת הנוער העובד ולכנסיה כתב תמיד שיר חדש. כך נכתב השיר "שיר המחנה" (מסבלות גורל פרוע) ל"מחנה האלף" של הנוער העובד שהתקיים בכרמל. הוא אסף את כולם על מדרון הכרמל ולימד אותם את השיר.

את שיריו בחן בקרב המשתתפים בערבי השירה שערך. כאשר היה מבחין כי קהל המשתתפים שר את  הלחן בשינויים, הבין כי יש בעיה בלחן ושינה את הלחן בהתאם. אחת הדוגמאות לשינוי לחן הוא שיר הפלמ"ח ("מסביב יהום הסער") שתוקן לאחר שהתרשם כי גרסתו הראשונה נשמעת בלתי מלהיבה די הצורך.

זהבי כתב גם שירים הקשורים למלחמות בארץ. כך כתב, בתקופת הבריטים את אחד משיריו האהובים כיום "זמר לספינה" המוכר יותר כ"שקיעה נוגה" למילים של חיים חפר. השיר "הן אפשר" אף הוא למילים של חיים חפר נכתב ללהקת הצ'יזבטרון בשנת 1948 כשנה לאחר פרוץ מלחמת השחרור. בשיר מובעת כמיהה לסיום המלחמה לכן ניתן לראות בו את שיר השלום הראשון שנכתב בארץ. נתן אלתרמן אמר אז שזהו השיר הטוב ביותר שנכתב בתקופת המלחמה. שיר נוסף שכתב זהבי למילותיו של חיים חפר הוא השיר "יצאנו אט". הוא קרא אותו לראשונה בעתון הנוער העובד "במעלה". הוא הלחין אותו עוד לפני שהכיר את חיים חפר. אח"כ הם נפגשו וכאמור כתבו יחד מספר שירים.

שיר שאיננו שיר מלחמה אבל בהחלט מתחבר לאוירה של תקופת המאבק הוא השיר "אנחנו שרים לך" שהיה שירו הראשון של אורלנד ונכתב בשנת 1935.  השיר נכתב ללחן של השיר האידי "מרגריטקעלעך". זהבי התודע לשיר בצורתו זו בזמן שאורלנד שהה בנען  כשביים הצגה שהעלתה שם. דוד זהבי החליט שהנעימה האידית אינה מתאימה לרוח המילים והלחין לשיר לחן משלו והוא זה המוכר עד היום.

השיר הרומנטי ביותר שהלחין דוד זהבי הוא השיר "אני נושא עמי". השיר מופיע בספר שיריו הראשון של אורלנד "אילן ברוח". הוא הולחן על-ידי זהבי זמן קצר לאחר פרסומו, כמתנת פיוס לאשתו לאחר ריב אוהבים. חנה רובינא שרה אותו לאחר פרסומו במסיבות של "הבימה" בשנות השלושים אולם הקלטתו הראשונה התבצעה רק כעבור 40 שנה בשנת 1977 כאשר שלמה ארצי קיבל אותו מרעייתו של זהבי שהגדירה אותו כ"שיר נשכח". ארצי גאל אותו והקליט אותו לתקליט "שלא ייגמר לעולם" שהוגש לזהבי זמן קצר לפני מותו.

אחד משירי הילדים המפורסמים ביותר שדורות של ילדים שרים אותו ואף מלווים את השירה בתנועות ידיים. השיר "עשר אצבעות לי יש" למילים של רבקה דוידית.

טלילה אלירם

 

Close