פנינה זלצמן

פנינה זלצמן
פסנתרנית ישראלית
1922-2006
''הגברת הראשונה של הפסנתר בישראל'' ו''(היא) נחשבת לפסנתרנית ילידת-ישראל הראשונה לזכות בתהילה בינלאומית'' - משפטים אלו ודומים אחרים צובעים מאמרים רבים אודות פנינה זלצמן. היא הייתה הפסנתרנית הידועה הראשונה לכבוש במות קונצרטים באירופה ואסיה בשנות הארבעים, אפילו לפני ייסוד מדינת ישראל. בנוסף, נחשבה לאחת משגרירי התרבות המוערכים ביותר ב50 השנים האחרונות. וחשוב מכך, היא הייתה הפסנתרנית היחידה לחצות את סף 200 הופעות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
 
פנינה זלצמן נולדה בתל אביב ב24 לפברואר 1922 לרואה החשבון שמואל זלצמן והגננת לאה זלצמן (ני קונסטלנץ), שבבעלותם היה פסנתר בתקופה שבה פסנתרים בפלשתינה היו נדירים מאוד. פנינה זלצמן החלה לנגן ''מייד כשלמדה ללכת'' ולמדה עם פנינה (לינה) הופנקו בקונסרבטוריון שולמית בתל אביב. בשנת 1929, במהלך סיבוב הופעות בפלשתינה, הפסנתרן הצרפתי הבינלאומי אלפרד קורטו (1877-1962) שמע את נגינתה בקונסרבטוריון והזמין את ילדת הפלא ללמוד אתו ב''פריס אקולה נורמלה דה מוזיק'' (בית ספר נורמלי למוסיקה), אותו ניהל באותה תקופה - מקרה חסר תקדים, מכיוון שהיא הייתה הילדה היחידה אותה לימד. אמה ואחיה ליוו אותה במעבר לפריז, תחת חסותו של הברון אדוארד דה רוטשילד, בספטמבר 1931, כשהייתה בת 9. לאורך חודשי הקיץ הארוכים, זלצמן למדה שם עם וונדה לנדובסקה (1897-1959) ולאזאר לוי (1882-1964). בניווטה האסרטיבי של לאה זלצמן את הקריירה של בתה, היא אף קיבלה שיעורים מפסנתרנים ידועים רבים מפריז ומבקרים, ביניהם ארתור שנאבל (1882-1951). היא סיימה את לימודיה באקולה נורמלה ביוני 1935 כתלמידה של קורטו. רסיטל הסיום שלה, כותרתו Concert des Licenciés , סיפק לה דיפלומה ומכתבי המלצה ללמד ולהופיע בגיל 13. באותה שנה היא החלה ללמוד בקונסרבטוריון פריז עם מגדה טגליאפרו, ובין 1935-1937 למדה גם עם ארתור רובינשטיין (1887-1982), מה שהייתה צריכה לשמור בסוד מטגליאפרו, המורה הרשמית שלה לאורך שנות הקונסרבטוריון. ביוני 1938 זלצמן זכתה בפרס ראשון בפסנתר בתחרות השנתית של הקונסרבטוריון.
 
בחזרתה לארץ ישראל ב1939 זלצמן הוזמנה להופיע עם תזמורת פלשתינה (PO, לאחר 1948 התזמורת הפילהרמונית הישראלית), בעקבות המלצה חמה ממייסדה, ברוניסלב הוברמן (1882-1947). בקונצרט זה, כמו בקונצרטים קודמים בפריז, שמה הופיע בכתיבה צרפתית, Zaltzman במקום Salzman. בהופעת הבכורה שלה עם התזמורת ב2 לאוגוסט 1939, היא ניגנה שלושה קונצ'רטי לפסנתר - ליסט במי מז'ור (מס' 1), ושופן מי מינור ופה מינור (אופוס 11 ו21) - הישג מדהים עליו חזרה במהלך הקריירה שלה. בזמן מלחמת העולם השנייה היא המשיכה להופיע כרגיל, יחד עם התזמורת הפלשתינית, במצרים, לבנון ופלשתין; היא אף נתנה רסיטלים בדרום אפריקה (1944) ואוסטרליה (1945). לאורך תקופה של שישה חודשים ב1944 מסע הקונצרטים שלה כלל 65 הופעות סולו ותזמורת, עליהם זכתה בביקורות יוצאות מן הכלל.
 
''רק עוד פעם אחת בחיי אמן צעיר נתן לי השראה לכזאת התלהבות צוהלת: יהודי מנוחין… וכך פנינה זלצמן… אני חייב לומר זאת אחרי הכל: יש להכריז על פנינה זלצמן כפסנתרנית גאונה. היא יכולה גם כיום להיחשב כאחת מחמשת הפסנתרנים הגדולים של זמננו, ובוודאי כטובה ביותר, המושלמת ביותר, הכנה ביותר, העמוקה ביותר, המיומנת ביותר (טכנית) והשנונה ביותר (אינטלקטואלית) מכל הפסנתרניות החיות.'' 
 
כך כתב קורנט די פלצטו (ככל הנראה שם עט) במסע יוהנסבורג, 21 מרץ 1944, לאחר ששמע את הקונצרט הרביעי שלה שם. שנה לאחר מכן, המבקר הבריטי הידוע נוויל קארדוס, שעקב אחר הקריירה שלה בסידני ומאוחר יותר בלונדון, כתב: ''עתידה של האמנית המחוננת הזאת חייב להיצפות בקנאות. אין להרשות שהיא תהפך למבצעת שגרתית לקהל לא ביקורתי, אבל אני מתאר לעצמי רגישות מולדת וחיוניות של שכל ורגשות מוסיקליים שישמרו אותה מכל זה'' (הסידני מורנינג הראלד, 1.6.1945)
 
השנה 1947 סימנה את נישואיה ליגאל וייסמן; בתה היחידה, יאירה, נולדה ב1953 (יאירה נקראה על שם אחיה של זלצמן, כנר ידוע-שם שחזר מלימודיו בפריז כדי להלחם במלחמת העצמאות ונהרג ב1948). 
הופעת הבכורה של זלצמן בניו הייתה ב1960 עם המנצח קרלו מריה ג'וליני, כסולנית הנבחרת למסע הופעות עולמי של 80 יום עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שאף נסעה לצרפת, קנדה ויפן. בשנת 1963 היה לה הכבוד להיות הפסנתרנית הישראלית הראשונה להופיע בציבור באיחוד הסובייטי. 
 
זלצמן אף מצאה תהילה בישראל כמורה מכובדת לפסנתר. משנת 1969 היא לימדה באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, שם הפכה לפרופסור וראש המחלקה לפסנתר. בעשורים האחרונים, בעקבות שינוי (מפוקפק וניתן לוויכוח) של מדיניות הפילהרמונית הישראלית, שמאז שנות החמישים מזמינה כמעט בבלעדיות סולנים ידועים בינלאומיים ופחות אמנים מקומיים, הייתה זלצמן פעילה בתחום מוסיקה קאמרית, וניגנה עם כמה מהמבצעים הישראלים הידועים. ב1940, היא צירפה את האנסמבל הקאמרי הראשון שלה, ברגמן-זלצמן טריו (עם רודולף ברגמן (כינור) ותיאו זלצמן, צ'לו). בשנות השישים, היא הצטרפה לטריו עם יונה אטלינגר
 (קלרינט) ועוזי ויזל (צ'לו). זלצמן גם הופיעה תכופות עם קוורטט תל אביב, שבשנת 1994 הוזמן לקונצרט בסין - הפעם הראשונה שבה מוסיקאים ישראליים הופיעו במדינה זו. שני הטריו והקווינטט נחשבים בידי רבים לאנסמבלים הטובים ביותר בישראל.
 
לאחר יותר משישים שנה על הבמה, זלצמן ביצעה מוסיקה קאמרית בפסטיבל מוסיקה קאמרית בגליל העליון בכפר בלום ביולי 2003. באוגוסט אותה שנה, היא לימדה בקורס הקיץ הבינלאומי לפסנתר בתל חי - כפי שעשתה לעיתים קרובות לאורך חייה. בשנת 2005 עדיין חלשה על לוח זמנים עמוס של הוראה וביצוע.
זלצמן שימשה כשופטת בכ15 מתחרויות הפסנתר הבינלאומיות היוקרתיות ביותר. היא הייתה בצוות השופטים בתחרות מאסטר בפסנתר הבינלאומית ע''ש ארתור רובינשטיין מאז האירוע הראשון ב1974; תחרות נוספת בה שפטה היא תחרות הפסנתר הבינלאומית ע''ד קלרה הסקיל (2001 ו2003). בנוסף, שפטה בתחרויות בינלאומיות מפורסמות אחרות, כדוגמת אלו בסנטאנדר, ו''איטורבי'' בולנסיה (ספרד); לידס (אנלגיה); סיאול; דבלין; מינכן ודורטמונד (גרמניה); בייג'ינג; סידני; פרטוריה; ''מרגריט לונג'' (פריז) ו''תחרות צ'ייקובסקי'' (מוסקבה). בין הפרסים בהם זכתה: פרנק פלג (1999), יקירת תל אביב מעיריית ת''א (2000), ואזכור של כבוד מיוחד במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 2003.
 
גישתה של פנינה זלצמן לפרשנות של קנונים מוסקיליים עוצבה, בראש ובראשונה, ע''י אלפרד קורטו, מגדה טגליאפרו, ארתור שנאבל, מיירה הס, ולדימיר הורוביץ' ודינו ליפאטי. היא הדגישה את הרעיון שהרוח והאופי של יצירה קובע את הפרשנות שלה: היא האמינה שאין טכניקה יחידה אלא דווקא סוגים רבים של טכניקות ושכל מלחין צריך לנגן ב''יד שונה''. גישה מאוזנת כלפי בטהובן, עבודת פרק היד ותנועה אנכית למלחינים רומנטיים, וחצי סטקטו לסקרלטי או באך. 
ניתן להשיג את האופי על ידי שרטוט תמונה מאחורי התווים דרך מילים, מה שהפך מכריע בכיתות אמן (מאסטר-קלאס) שהיא נתנה ברחבי העולם. בתגובה לסונטת ''ולדשטיין'' של בטהובן, למשל, זלצמן אמרה (בשנת 1995): ''אני לא מנגנת את ''ולדשטיין''; אני מנגנת את את האורורה (זריחה).'' על הפרק השני של הקונצ'רטו החמישי לפסנתר בסול מז'ור מאת בטהובן היא טענה: ''אני כעת משוכנעת שלמעשה זה בודד ואבוד מאשר בוכה.'' ועל החלק השני באדג'יו של הפנטזיה מאת שופן אמרה: ''עכשיו אני חייבת ללכת לגן עדן'' (מאיר, 140)
 
בכך שהציבה את המוסיקה שלה מעל שיקולי קריירה והתעקשותה לחיות דווקא בישראל, זלצמן לא זכתה להכרה הבינלאומית כפי שהייתה באמת זכאית לה, אם לשפוט עפ''י סקירות ממבקרים רבים כמו הנזכר למעלה מיוהנסבורג. היא גם לא פרסמה הקלטות מסחריות רבות על תקליטים או תקליטורים, בעיקר בשל אפשרויות מוגבלות להקלטות בישראל. לאחר שני הקלטות ויניל מוקדמות של CBS וRCA , ההקלטה הבינלאומית הראשונה למוסיקה שלה יצאה בארה''ב ב2003: אלו היו שני תקליטורים של ''אוצרות אגדיים'', סדרה של יצירות גדולות (מאסטרס) מהעבר. ב''אוצרות אגדיים'' זלצמן סוף סוף שוכנה בין מבצעים כדוגמת יאשה חפץ, סביאטוסלב ריכטר ויהודי מנוחין. (עם זאת, היא לא צוינה ע''י נתן דונביץ' בספרו בעל 500 העמודים על הפסנתרנים הגדולים בעלי שם עולמי של המאה העשרים - מה שאומר לא פחות על קבלה מקומית ותסביך נחיתות תרבותית של דונביץ' - ושלנו - מאשר על זלצמן.)
תקליטור סולו שהקליטה ב1992-1993 (הוצא ב1996, הוזמן מהמכון הישראלי למוסיקה) כולל ביצוע נפלא לכמה מיצירות הפסנתר הישראליות הטובות ביותר. לתקליטור בכורה זה, זלצמן בחרה יצירות מאת יהויכין סטוצ'בסקי (1891-1982), מנחם אבידום (1908-1995), פאול בן חיים (1897-1984), מרדכי סתר (1916-1994), יחזקאל בראון (1922-2014) וצבי אבני (b.1927). 
 
זלצמן תרמה לסצנת המוסיקה הקלאסית בישראל לא רק דרך קביעת רף גבוה בהופעותיה - אלא גם דרך בכורות מקומיות ליצירות כדוגמת קונצ'רטו של אראם חאצ'טוריאן והווריאציות הסימפוניות של סזר פרנק. בנוסף היא העשירה את הסצנה המוסיקלית המקומית עם הבכורות שלה למלחינים ישראליים, שכתבו בשבילה בידיעה שיצירתם תקבל פרשנות נהדרת. היא ביצעה את בכורת הקפריצ'יו אופוס 60 (עם הפילהרמונית, 1960) וכן ביצעה הרבה את הקונצ'רטו לפסנתר אופוס 41 של בן חיים - ''מלחין שיש לו את החוש ליופי, אהבה, ושירה'', כדבריה. זלצמן אף ביצעה את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 אופוס 201 מאת מרק לברי (1903-1967). מרדכי סתר הקדיש לה שתיים מיצירותיו, שאף אותם ביצעה בבכורה: מונודרמה (לקלרינט ופסנתר, 1970) וסולילוקיו (פסנתר, 1972). ההערכה ביניהם הייתה הדדית, והחלה כבר מאז שסתר עזר לה עם צרפתית ושיעורי ההרמוניה שהם חלקו בכיתתו של ג'ורג' דנלוט באמצע שנות השלושים בפריז. בראיון עם המחברת באוגוסט 2000 אמרה זלצמן ''סתר משיג את הרוחניות הטהורה, האמיתית הגדולה. למוסיקה שלו אין גוף, רק נשמה ומחשבות. ניגנתי את כל המוסיקה הקאמרית שלו עם פסנתר: זה היה קשה - מוסיקלית, לא טכנית - אך הכי מספקת''. 
 
ברשות השידור הישראלית מעל 130 הקלטות הופעות חיות של זלצמן. הנגינה עבור קהל קטן יחסית כמו זה בישראל הוביל אותה להרחיב תדיר את הרפרטואר שלה. היא ניגנה המון יצירות קאמריות ומעל 40 קונצ'רטי - מספר גדול באופן בלתי רגיל בהשוואה לזה של פסנתרנים מבצעים אחרים, שבדרך כלל מתמקדים על מספר קטן של יצירות שהם יכולים למחזר בקונצרטים עבור קהל גדול. 
כאמנית שחיה עבור אמנותה, הישג אמנותי לחלוטין זה היה חשוב לה יותר מתהילה בינלאומית. אם נתייחס לנבואה של קארדוס, היא ללא ספק מעולם לא הפכה ל''מבצעת שגרתית לקהל לא ביקורתי''; על ידי הרחבה תדירה של הרפרטואר שלה, זלצמן השיגה פסגה אמנותית שבדרך כלל נמנעת מכוכבים בינלאומיים שנאלצים לחזור שוב ושוב על יצירות חביבות על הקהל. 
 
שלא כמו מוסיקאים אחרים מהארץ כדוגמת יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן ודניאל ברנבוים, זלצמן, ציונית אדוקה, קיבלה על עצמה בשלב מוקדם בחייה לא לעזוב את ישראל למען שום שיקולי קריירה שידרשו ממנה לחיות במקום אחר. ''אם אתה חי בישראל'', אמרה למחברת במאי 2003, ''תן כל מה שאתה יכול, בקש מעט, ואל תצפה לכלום. זה החוק שלי, ואני מסופקת לחלוטין עם גישה זאת. זה קשה לנגן כאן. שלא כמו ישראלים לשעבר שחוזרים כדי לנגן בהיכל התרבות בזמני מלחמה ומתקבלים כגיבורים - אני נתתי קונצרטים בקו החזית. השבועות שלפני מלחמת ששת הימים (ב1967) היו נוראיים. בעלי היה בצבא, באל-עריש, הבת הקטנה שלי בבית, לבד בלילה. ''במקרה שהסירנות יזעקו, פשוט לכי למקלט'', אמרתי לה. ונסעתי לגליל, לקו החזית מול סוריה, כדי לנגן עבור חיילים. גמולי היה קופסת פירות מאחד הקיבוצים בצפון - והיא הייתה חשובה בשבילי יותר מכל הביקורות בעולם. כאלה הם האתיקה והערכים הפנימיים שלי.''
 
 
הקלטות של פנינה זלצמן
 
  • פנינה זלצמן, ברהמס טריו אופוס 114, סונטות אופוס 120. דורהמי, DHR 7830, שנת 2003
תקליטור זה, עם המבצעים הישראליים המעולים יונה אטלינגר (קלרינט) ועוזי ויזל (צ'לו) הוקלט בירושלים, אפריל 1975. חלק מ''אוצרות אגדיים'', סדרה של ביצוע מחדש ליצירות גדולות מהעבר. למעבר לאתר (אנגלית) לחץ כאן.
 
  • פנינה זלצמן, דורהמי DOREMI, DHR 7828/9, בשני כרכים, 2003
תקליטור זה כולל אוסף של הופעות סולו עם התזמורת בין השנים 1960-1985. המנצח הוא קרלו מריה ג'וליני, אנטול פיסטולרי, דוד שלון ומנדי רודן. 3 קונצ'רטי של מוצרט (K. 456, 491, 478) ויצירות מאת סקרלטי, פרנק, חאצ'טוריאן, והקפריצ'יו לפסנתר ולתזמורת מאת פאול בן חיים.
 
  • פנינה זלצמן מנגנת מוסיקה לפסנתר מימי הביניים. מוסיקה בישראל, הליקון. MII-CD-19. שנת 1996
 תקליטור זה כולל הערות על היצירות מאת הפסנתרנית, ערוכות בידי יובל שקד. הופק ע''י פול לנדאו, בשיתוף פעולה עם המכון הישראלי למוסיקה, (IMI) תל אביב. למעבר לאתר לחץ כאן 
 
  • יוהנס ברהמס. סונטה לקלרינט ופסנתר. יונה אטלינגר ופנינה זלצמן, RCA FRL 10131. פוטוגרף רקורד LP
  • פנינה זלצמן: ההדרן החביב עליי. CBS S-72960. פוטוגרף LP מקליטים שופן, דה פלה, ליסט ושומאן.
  • פנינה זלצמן: ''פנינה זלצמן כתלמידה של אלפרד קורטו''. ראיון עם דוד חן, רשות השידור הישראלית, פריט מספר 21768, 1973.
ביביליוגרפיה
 
Meir, Baruch Ishay. Pnina Salzman: Her Career and Interpretive Art. Doctoral Dissertation (DMA), Arizona State University, 2000.
העבודה הנרחבת היחידה על זלצמן. תזה זו כוללת ארכיון מידע עשיר, ראיונות, ושיחות על הפרשנות של זלצמן ליצירות מאת שומאן, שופן, דביסי, ראוול, מוצרט ואחרים. כולל בנוסף רשימה נרחבת של ביקורות קונצרטים.
 
לב, תומר. האקדמיה הישראלית למוסיקה ע"ש רובין, 50 השנים הראשונות: פרקים בתולדות החינוך הגבוה למוסיקה בישראל 1945-1995. תל אביב, 1998.
 
Elias, William Y. “Salzman, Pnina.” in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, edited by Stanley Sadie, vol. 16, 445. London, New York: 1980.
 
Cardus, Neville. Full Score. London: 1970.
קארדוס היה מבקר מוסיקה ידוע, והוא כתב מספר ביקורות על זלצמן באוסטרליה, שם חי למספר שנים, ובלונדון. הוא אף התייחס אליה מספר פעמים בספרו.
 
זלצמן, פנינה. ''מסע ההופעות שלי בברית המועצות. ידיעות אחרונות (תל אביב), 20 דצמבר 1963, 28 דצמבר 1963, 3 ינואר 1964.
 
ראיון עם רונית סתר, פנינה זלצמן, אוגוסט 2001, מרץ 2003, ינואר 2004. 
.
לאתר תחרות הפסנתר ע''ש פנינה זלצמן, לחץ כאן
Video Examples: 
פנינה זלצמן - ווריאציות סימפוניות מאת סזר פרנק

 

Close