ג. אהבה (תסדיר רמל מיה): פתיחה, ידיד נפש, אומר לה' מחסי

הפרק "אהבה" בנוי סביב הנובה רמל מייה, המעוררת במאזין תחושה של ערגה, כמיהה, ורוחניות. במסורת האנדלוסית המוסלמית נובה זו משמשת בעיקר לשירה הדתית ולשבח הנביא. בפתיחת הפרק מבוא כלי קצר, המציג את המוטיב המרכזי של הלחן בעיבוד תזמורתי רב-קולי. לאחריו שני קטעי סולו מאולתרים המבוצעים ללא פעמה קבועה: הראשון בקמאנג'ה (כינור מרוקאי, בביצוע אלעד לוי) והשני בשירה. שניהם מציגים את המהלכים המלודיים האופייניים של הנובה. לאחר הפתיחה הזאת מושר הפיוט "ידיד נפש" שמחברו, ר' אלעזר אזכרי (או אזיקרי; צפת, רצ"ג- ש"ס, 1533- 1600), הגדיר כ"בקשה על ייחוד וחשק האהבה". הפיוט זכה למקום של כבוד במסורת היהודית בכלל ובמסורת המרוקאית בפרט, בה הותאמו לו לחנים רבים. הלחן שנבחר כאן הוא ממקור אלג'יראי, בעיבוד המרחיב את ההרמוניה המסורתית ומדגיש את רביעיית המיתרים. חותם את הפרק "אומר לה' מחסי", שכתב משורר בשם מסעוד (אולי ר' נסעוד בן מרדכי אסבעוני ממראכש, שפעל בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20). זהו פיוט סוחף ואנרגטי, המושר על פי רוב בשירת הבקשות ובברית מילה, בשל דמותו של אליהו הנביא המופיעה בפזמון החוזר.