ו. נדודים

הפרק נפתח בתקסים עוד (יניב רבה) במקאם נהוונד, המוביל לשיר הישראלי "שיר הנודד" מאת דוד שמעוני, בפרשנותו הייחודית של ר' חיים לוק, הטקסט הותאם ללחן עממי של יהודי בוכרה, כנראה על ידי הזמרת ברכה צפירה, הטוענת בספרה "קולות רבים" (רמת גן, 1978, עמ' 183) שהמשורר חיבר את השיר עבורה. מתוך המרקם ההרמוני של השיר הישראלי נובע הפיוט "יונה עד אנה תלכי" מאת הפייטן, הפוסק והמקובל ר' יעקב בר' ראובן אבן צור (מקנס, תל"ג- פאס, תקי"ג, 1673- 1743), כסוג של הד ומענה. הפיוט מושר בקצב לא שגרתי במשקל 7/8, והמודוס נתפתח לכיוון חיג'אז (בנוסח התוניסאי). הפיוט הבא ברצף, "יעלם שבני" מאת ר' ישראל נג'ארה, מושר במקצב ייחודי נוסף במשקל 10/8, ומשלים את המהלך הרעיוני, הנרמז בטקסטים, של נדודים בגלות ושל תפילה לגאולה.