אל חי מהולל בתשבחות

פיוט בצורת הקסידה הערבית הקלאסית (שיר שחרוזיו, הנקראים "בתים", מחולקים לשתי צלעות בחריזה זהה לאורך כל השיר), ועם טקרוסטיכון אלפביתי. המשורר מתאר את מעלות האל ומסיים בבקשה לסיום הגלותו בנייתה מחדש של ירושלים. המנגינה שצורתה א-ב-א-ג משתרעת על פני שני בתי השיר. לטקסט נוספות מספר הברות, כפי שקורה לעתים קרובות בסוגות שונות של מוזיקה מרוקאית, ואלה משרתות היטב את העיבוד. באזורי מעבר שונים של השיר שמור מרחב לאלתור קולי במסגרת המבנה הריתמי היציב.