ז. פנטזיה (תסדיר זרקא)

אחרי פרק הגלות, הגאולה, הנדודים והאהבה, מגיע פרק המוקדש לפנטזיה, בהשראת הרעיון המחבר את פרקי "אהבת עולמים" ואת מעשה היצירה של האמנים- חיבור שמביא את דמיון היוצר למרחבים חדשים של צליל מרובה פנים וסוחף. בפתיחה שזור מוטיב מתוך הפיוט "נורא בי עמרם", שמתפתח בהמשך ומגיע למקומות חדשים. מיד לאחר מכן נשמע תקדים עוד (ארמונד סבח) ואחריו פתיחה קולית המציגה את הנובה החדשה- זרקא (מתוך המסורת האנדלוסית האלג'ירית). הפיוט "נורא בי עמרם" מאת נתן ג'יאן (פעל במרוקו במאה ה-19), הוא מתוך שירת הבקשות של יהודי מרוקו, ונשמע על פניו כמו ריב בין שני ידידים שלבסוף מוצאים את הדרך לשלום, אך למעשה הוא מורכב הרבה יותר. הפייטן פותח במאמר הגמרא אודות היצר הרע המשול לאש שורפת, עובר לתורה ומציין אותה כ"תבלין" ליצר הרע, ממשיך אל עם ישראל ואל הקב"ה, וחותם בציפייה לאורו של משיח ולגילוי שכינה. הלחן הוא ייחודי למסורת היהודית והוא בעל אופי של קסידה מרוקאית. מייד אחריו בא הפיוט של ר' שלמה אבן גבירול "שער פתח דודי", שבו המשורר מבקש לצאת מן המצור אל החופש. הלחן מבוסס על הקסידה המרוקאית הפופולרית ביותר עד היום, "אנא מאלי (או: מאני) פיאד" (אני, על מה יש להתלונן?), שפרסם הזמר הגדול עבדסדק שקארה (1931- 1998). ר' חיים לוק פותח את השיר בערבית, במילות הקסידה המרוקאית, וממשיך במילות הפיוט בעברית. מסיים את הפרק פיוט של ר' ישראל נג'ארה, "יעלה יעלה", שהמוטיבים בו לקוחים ממגילת "שיר השירים". המשורר מתאר דו-שיח בין הדוד לרעיה, קשר אשר ברבות הימים יתפרש במסורת היהודית כמשל ליחסים בין עם ישראל לאלוהיו. גם כאן לחן הפיוט הוא על שיר ערבי. המקצב מתפתח מ4/4 ל-6/8, והשיא הוא סולו חצוצרה (איתמר בורוכוב) המוביל למהלך אקסטטי, בהשראת שירי הילולות הצדיקים שהיו נהוגות במרוקו.