קמץ אלף

השיר קמץ אלף הוא אחד מן השירים שנוצרו במזרח אירופה על ה"חדר". השיר המפורסם ביותר בסוגה זו הוא שירו של מרדכי מרק ורשבסקי (1847- 1907) "אויפ'ן פריפעטשיק ברענט א פייער'ל" (על האח בוערת אש) המתאר את החדר בצורה רומנטים, אך אינו שוכח להסביר לתלמידים שברבות הימים, כשיגדלו, יוכלו להעריך כמה דמעות טמונות באלף-בית העברי. שירים אחרים אכן רומזים דווקא לדמעות שבתוך החדש, כשהרבי היכה את התלמידים על עברה קלה כחמורה. כך למשל הוא השיר של מרדכי גבירטיג (1877- 1942) "משה,לע מיין פרינט" (משה,לה ידיד), שבו איש זקן מתגעגע אל נעוריו ואפילו אל המכות שספג מהשוט של הרבי.

שיר מיוחד במינו, יצירת מופת בשירי יידיש, הוא זה שכתב (מילים ומוסיקה) משה מיכאל מילנר (1883- 1953). שיר זה, שהושפע כנראה מ"שירי חדר הילדים" של המלחין הרוסי מודסט מוסורגסקי, מתאר רבי מלמד בחדר, ומנסה להחדיר למוחו של ילד לא חכם את האלף- בית. כפי שהיה נהוג במזרח אירופה, טבלה של אותיות האלף-בית, בניקוד שונה בכל שורה הייתה מודפסת כדף ראשון בסידורים, והרבי היה מלמד את תלמידיו מתוך הסידור "קמץ אלף אָ, קמץ בית בָּ" וכו'. על התלמיד היה לנסות לחקות את הרבי לא רק באמירת הטקסט אלא גם בשירת הלחן. סופו של אותו ניסיון אצל מילנר הוא שהרבי מתייאש מסכלותו של התלמיד ומורה לו לסגור את הסידור וללכת הביתה, וזאת לא לפני שהוא מסביר לילד שכיהודי הוא חייב ללמוד, ושהתורה היא הסחורה הטובה ביותר. כמו כן הוא מזהיר אותו שיאמר בבית שב"חדר" הוא למד תורה.

השיר שלפנינו מבוסס כנראה על השירים של ורשבסקי ומילנר, אבל עלילתו שונה מעט. כאן מדובר על ילד חכם שבא כנראה מבית בעל נטיות למודרניזציה ואולי גם להתבוללות. קיימת שכנה שכשיגדל ירצה להיות רופא או עורך דין וייטמע בסביבה הנוכרית עד כדי כך שאפילו את שמו העברי ישנה לשם רוסי. המשורר מזהיר את הילד שהוא עלול למצוא את עצמו בסביבה נוכרית עוינת, אבל גם אם יגרשו אותו או יכו אותו, הוא חייב להיות נאמן ליהדותו. הוא מסביר שאין דבר יפה בעולם מסידור התפילה; עם ישראל הוא במדרגה גבוהה יותר מהגויים ואפילו מהמשכילים שבהם, והילד חייב להיות נאמן לשמו היהודי ובשום אופן לא לשנותו.

ברור ששיר זה נכתב בסוף המאה ה-19 ואולי אפילו בראשית המאה ה-20, כאשר הנטייה להתבוללות גברה מאוד בקרב יהודי מזרח אירופה. למרות המודרניות שלו, לא ידוע לנו מי חיברו. במידה מסוימת סגנונו מזכיר את השיר של מילנר, אבל אין לנו הסימוכין בדפוס או בכתב יד לקבוע שהשיר שלו, וגם אין בשיר התחכום ההרמוני של מילנר. החוקר החשוב עקיבא צימרמן משער שאת השיר כתב אחיו של החזן והמלחין הידוע פינחס מינקובסקי, אבל גם לפי עדותו של צימרמן זאת השערה בלבד. אך גם אם לא נדע מי המחבר, נוכל לציין כי היה מלודיסט רגיש ובעל עומק. השיר - במיוחד בביצועו של החזן היינוביץ- מרגש מאוד, ויש התאמה יפה בין הרגש שמעוררות המילים לבין הלחן, במיוחד בפזמון. כאמור לעיל, היידו שמע את השיר מפיו של החזן ברלה זלצמן ובעיבוד לאנסמבל כלי שעשה איתן אביצור עבור זלצמן. את העיבוד הזה עיצב היידו מחדש לפסנתר, ובנה ליווי גמיש המאפשר לחזן להתבטא בצורה חופשית בזמרת בתי השיר ולהביע את הפזמון באופן ריתמי. כך נוצרו פיגורות חופשיות של פסאז'ים מהירים, גבוהים ונמוכים הממלאים חללים בשירתו הרצ'יטטיבית החופשית של החזן ויוצרים אווירת פנטזיה של הרהורים. מצד שני, נוספו אקורדים ריתמיים התומכים בשירת הפזמון "קמץ אלף א".