אלה תולדות נח

שיר היתולי על נטייתו של נח איש המבול לכוסית של משקה. המשורר א' אלמי (שמו המקורי אליה- חיים שעפס) השתייך לחוג חוקרי הפולקלור היהודי בוורשה, אשר שאבו את השראתם מפועלו של י"ל פרץ. כבר בצעירותו, אלמי רשם שירים מפי אינפורמנטים. את תשומת לבו משכו בעיקר שירים של אנשים מן העולם התחתון, שיכורים ופרוצות, ובהשראתם כתב שירים משלו. השיר "אלה תולדות נח" בנוי על שיר משחק של ילדים המתחיל במילים "אלה תולדות נח, פון בראנפן קריגט מען כח" (מיןן שרף מקבלים כח). אלמי משתמש בסיפור המקראי על השתכרותו של נח אחרי המבול (בראשית ח, כ-כז) והשיר טוען כי לנח הייתה נטייה לשכרות עוד לפני המבול. כאשר בנה את התיבה, נח דאג לכל החיות, ולעצמו דאג שלא תחסר לו כוסית של שנאפס. מהמשקה הוא שאב כוח לבנות את התיבה וגם לנהל אותה בימי המבול. הוא ציווה על היונה: "עופי יונתי בכוח הרוח, וראי בירכתי צפון-מערב אם המרזח שם כבר פתוח".

פינצ'יק פרסם את השיר בשנת 1964. הלחן של פינצ'יק מתייחס לטקסט בצורה היתולית, כחיקוי לטקסט לימודי מן המשנה או מן התלמוד. הוא משתמש באופן חופשי בנוסחאות מלודיות של טעמי התורה ו"לערן שטייגער", הלחנים הדקלומיים ללימוד הגמרא בקרב תלמידי הישיבות. את הנוסחאות המלודיות הללו פינצ'יק מפרק ומעביר בצורה תזזיתית מטונליות לטונליות, כדי לצייר את השיכור שבקושי שומר על יציבותו. גם בתפקיד הליווי של הפסנתר, פינצ'יק משרטט קווים לחוסר יציבותו של נח באמצעות אקורדים שבורים בלתי רגילים וקפיצות במרווחים מפתיעים. העיבוד של היידו מבוסס על תפקיד הפסנתר שכתב פינצ'יק, אבל לעתים קרובות הוא חורג ממנו. מצד אחד, הוא ממתן אותו ומאחד את המוטיבים כדי ליצור יצירה יותר קוהרנטית, ומצד שני, הוא מוסיף לעיבוד של פינצ'יק מעט הומור ועוקצנות. כך היידו משמר את היסוד הגרוטסקי שביצירה המקורית ומבליט את ההעזה האקספרימנטלית שלה, בלי להקריב את האחידות והשלמות של הקומפוזיציה.